הפרעות שינה אצל ילדים ומתבגרים
שינה בגיל הילדות
השינה בתינוקות וילדים מעסיקה הורים רבים. לפעמים, הפרעות השינה מתחילות כבר בינקות, וממשיכות כמעט לאורך כל הילדות, ולפעמים ההפרעות הן זמניות וחולפות. קיימות סיבות שונות בכל גיל להפרעות שינה, ומכאן גם דרכי התמודדות וטיפול שונות.
שינה היא מצב פיזיולוגי המורכב ממחזורים של שינה קלה, שינה עמוקה ושנת חלום. משך מחזור השינה בילוד הוא כ-50 דקות, ובילד, כמו במבוגר, כ-90 דקות. שינה טובה הכרחית לתפקוד התקין של המוח והגוף כולו.
הפרעת שינה היא פגיעה במהלך התקין של השינה אשר יכולה לנבוע מקשיים בהירדמות, קשיים בשמירה על רציפות השינה (שינה מקוטעת), הפרעות נשימה בשינה, התנהגויות חריגות ולא רצויות בשינה כמו הליכה או צעקות בזמן השינה, הפרעות בתזמון השינה (שעון ביולוגי דחוי) או משך שינה קצר.
כשתינוק נולד, הוא ישן כ-16 שעות המתפזרות על פני כל היממה, בפאזות של שלוש – ארבע שעות. במהלך השנה הראשונה לחייו, יש שינוי בדפוס השינה, והיא מתחילה להתרכז בהדרגה לשעות הלילה, ולהיות רציפה יותר ויותר. במקביל, שנת היום הולכת ופוחתת. השינויים בדפוסי השינה תלויים בבשלות הפיזיולוגית של המוח, אך יכולים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים, בעיקר גורמים התנהגותיים (הרגלי שינה והרדמה שגויים).
קשיי הירדמות והתעוררויות ליליות
30-20% מהתינוקות סובלים מהפרעות שינה. הביטוי העיקרי להפרעות אלה, הוא משך הירדמות ממושך ותובעני מצד ההורים והתעוררויות רבות במהלך הלילה. התינוק מפצה על היעדר השינה שלו בלילה וישן במהלך היום. ההורים, לעומתו, אינם יכולים בדרך כלל לפצות על חסך השינה שלהם, סובלים מעייפות, מתקשים לתפקד במהלך היום, ולכן זקוקים להכוונה ועזרה בהתמודדות עם הבעיה.
ברוב המקרים, הפרעות שינה מסוג זה נובעות מהרגלי הירדמות שההורים מקנים לתינוקות מאז הלידה. הרגלים אלה, הם תוצאה של אופיו של התינוק (הטמפרמנט שלו), מאפייני ההורים והאינטראקציה בין ההורים והתינוק. ככל שההורים פעילים יותר בהירדמות התינוק, באמצעות הנקה, האכלה מבקבוק, נענוע וכיו"ב, גדלים הסיכויים לבעיות שינה. הפתרון להפרעת שינה מסוג זה הוא ללמד את התינוק להירדם בכוחות עצמו במיטתו.
סיבה נוספת לקשיי הירדמות, אשר שכיחה סביב גיל שנתיים, היא סירוב של הילד ללכת לישון ולהתנתק מההתרחשויות בבית. הילד ינסה "לגנוב" זמן עם ההורים בדרכים שונות. בחלק מהמקרים, יהיה זה ביטוי נוסף לבעיה בהצבת גבולות של ההורים. ובחלק מהמקרים, יהיה זה ביטוי לצורך אמיתי של הילד להמשך הנוכחות ההורית.
תופעה נוספת, בגיל הילדות, היא קשיי הירדמות עקב פחדים: פחד להיות לבד, פחד מהחושך, פחד ממפלצות ועוד. פחדים אלה מעוררים את הילד דווקא בזמן שהוא צריך להירגע על מנת להירדם.
ביעותי לילה (sleep terrors) הינה תופעה שכיחה בקרב ילדים. התינוק/ילד מתעורר, בדרך כלל, במחצית הראשונה של הלילה, בבכי ובצעקות. כשההורים מגיעים אליו, הם מוצאים אותו מבוהל, בוכה וצועק, ובדרך כלל, הוא אינו מזהה אותם ולכן הם אינם מצליחים להרגיע אותו. האירוע נמשך מספר דקות וחולף ספונטנית. בניגוד לחלומות בלהות (nightmares), הילד לא זוכר את האירוע בבוקר שלמחרת. ההמלצה, היא לא להתערב, ולתת לאירוע לחלוף לבד. במקרים של אירועים בתדירות גבוהה, פציעות או מהלך שונה מהמתואר, יש לפנות לייעוץ מומחה להפרעות שינה.
הליכה מתוך שינה, גם היא אחת התופעות ה"חריגות ולא רצויות" בשינה בגיל הילדות. גם היא מתרחשת, כמו ביעותי לילה, בדרך כלל, במחצית הראשונה של השינה, מתוך שלבי השינה העמוקה.
הילד יוצא ממיטתו, בדרך כלל בשקט, ומתחיל לטייל בבית, ואף לבצע פעולות שונות (פתיחת דלתות, העברת חפצים ממקום למקום, פתיחת המקרר, השתנה במקומות שונים בבית ואף יציאה מפתח הבית). האירוע חולף, אף הוא, לאחר מספר דקות.
לפעמים האירוע מלווה בדיבור לא ברור. בזמן האירוע הילד לא מודע למתרחש סביבו, ולא מזהה את הסובבים אותו. גם כאן, כמו בביעותי לילה, הילד לא זוכר את האירוע בבוקר למחרת. על ההורים לדאוג לסביבת שינה בטוחה, על מנת למנוע פציעות של הילד המהלך בשינה, וכן לנעול את דלת היציאה מהבית או פתחי יציאה אחרים. במקרים של תדירות גבוהה של האירועים, פציעות או מהלך שונה מהמתואר יש לפנות לייעוץ מומחה להפרעות שינה.
הפרעות שינה בגיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות מתרחשים מספר שינויים בשינה: ירידה במספר שעות השינה, דחייה של שעת ההליכה לישון ושעת ההשכמה (בימים בהם אין צורך ללכת לבית הספר) והופעת פער משמעותי בין דפוסי השינה בימות השבוע ודפוסי השינה בסופי השבוע. למרות שמחקרים שונים הראו שמתבגרים זקוקים ל-9-10 שעות שינה בלילה, מתבגרים רבים מציגים דפוס שינה המלווה בחסך מצטבר בשינה. אחת מתוצאות קיצור משך השינה במתבגרים, היא ישנוניות יומית המביאה להירדמות במהלך השיעורים, לירידה בריכוז וכתוצאה מכך, לירידה בביצועים בבית הספר.
אחת הסיבות השכיחות לישנוניות יומית בגיל ההתבגרות, היא תסמונת השעון הביולוגי הדחוי.
זוהי הפרעה בסנכרון (התאמה) בין השעון הביולוגי הפנימי, אשר ממוקם במוח, לבין השעון החיצוני. כ-10-7% מאוכלוסיית המתבגרים סובלים מהפרעה זו. התלונה העיקרית היא קשיי הירדמות וקשיי השכמה בזמנים ה"מקובלים". מתבגרים אלה, מעדיפים ללכת לישון בין השעות 2:00 ל-6:00 בבוקר ולהתעורר בין השעות 10:00 ל-13:00 בצהריים. עם זאת, מבנה השינה שלהם תקין לחלוטין. מתבגרים הסובלים מהפרעה זו, נוטים לאחר או להיעדר לעתים קרובות מבית הספר ולהירדם בשעות הראשונות של הלימודים. דפוס זה, מוביל בסיכומו של דבר לירידה בציונים, להידרדרות בלימודים ולתלונות מצד בית הספר על הפרעות התנהגות.
הטיפול כולל שמירה על זמני שינה/עירות קבועים, דחייה "יזומה" של השעון הדחוי עד להגעה לשעת השינה הרצויה, חשיפה לאור בשעות הבוקר המוקדמות ונטילת הורמון המלטונין.
חשוב לזכור שישנוניות יומית בגיל ההתבגרות יכולה להיות הביטוי הקליני הראשוני של הפרעות חשובות אחרות, כמו דיכאון, הפרעות נשימה בשינה, שימוש בתרופות, צריכת אלכוהול או סמים ופתולוגיות אחרות, כמו נרקולפסיה.
